החלטה בתיק ה"פ 2295-06-12

בפני מספר בקשות, של המבקש לסילוק על סף, ושל המשיבה 2 לסילוק על סף, ואתייחס לשתיהן בהחלטתי זו.

המבקש טוען, כי יש להורות על סילוקה של התובענה על סף משום שהתשתית לתובענה הינה קיומו של חוב עלום שאינו חלוט ואשר בגינו טרם ניתן פס"ד.

עוד נטען, כי המשיב מבקש לרתום את העגלה לפני הסוסים, בטרם הוכח כי קיים חוב לדרוש כי מחצית מדירה שהועבר לבעלות המשיבה 2 הינה בבעלותו של המבקש.

המבקש טוען, עוד, כי למעשה המשיב מבקש להבטיח גביית חוב שטרם הוכח קיומו, בדרך עקלקלה כאשר הוא פוגע בזכויות המבקש ומנסה לדלג על חובתו להוכיח קיומו של חוב.

המשיבה במסגרת בקשתה טוענת, כי הסמכות העניינית הינה לביהמ"ש המחוזי, שכן משמעות התובענה הינה, לקבוע כי מחצית הדירה שייכת למבקש, וכי הסכם הממון שאושר על ידי ביהמ"ש לענייני משפחה  הינו הסכם פיקטיבי.

עוד טוענת המשיבה 1 כי לא שולמה אגרה מספקת, כי אין כל יריבות בינה לבין המשיב 1.

על פי האמור בתובענה, המבקש העביר ללא תמורה את חלקו בדירה שהייתה דירה משותפת לו ולמשיבה, כאשתו, בזמנים הרלוונטיים, מעמדם האישי לא ברור.

העברת הדירה נעשתה במסגרת הסכם שקיבל תוקף של פס"ד בביהמ"ש לענייני משפחה.

המשיבה מכרה את הדירה.

המשיב טוען, כי המדובר בהעברה פיקטיבית ללא תמורה, שנועדה להתחמק מנושי המבקש, אולם אין המדובר בפועל בהעברה ללא תמורה אלא יצירת מראית עין כזו, ולכן עותר, כי ביהמ"ש יקבע כי מחצית מתשלום בגין מכירת הדירה הינם של המבקש.

המשיב טוען, כי הוא זכאי לטעון את הטענות הואיל ולטובתו קיים על פי הסכם הלוואה ושיקים שחוללו.

לעניין חוסר סמכות עניינית;

המשיב אינו תוקף את הסכם מכר מקרקעין, ואינו מבקש לבטלו, כמו כן, אינו טוען דבר לעניין רישום בלשכת רישום המקרקעין, אלא טוען שכספי המכר שייכים מחציתם למבקש.

טענה זו הינה בסמכותו העניינית של ביהמ"ש.

לעניין העדר יריבות;

מאחר ועל פי המסכת העובדתית שפורטה על ידי המשיב, ההליך של העברת מחצית הדירה למשיבה 1 מכירתה הינם פעולות פיקטיביות, הרי המשיבה 1 הינה בעלת דין ראוי, שכן לכאורה על פי הסכם המכר היא הזכאית למלוא כספי התמורה.

לפיכך דין דינה של טענה זו להידחות.

העדר חוב;

קיומו או העדרו של חוב, הינן שאלות עובדתיות, ולא ברור מדוע הכחשה של חוב, מהווה נימוק לסילוק על סף?